היסטוריה קצרה של השפה הלטינית
ההתחלה
לטינית היא אחת מהשפות הרבות של המשפחה ההודו-אירופית, שחברותיה נפרשות מהחוף האטלנטי של אירופה ועד הודו. באירופה עצמה, ניתן לחלק את השפות האלה לקבוצות: הקבוצה ההלנית, המיוצגת על דיאלקטים שונים של יוונית; הקבוצה האיטלית הכוללת את הלטינית ואת בנות משפחתה הקרובות במרכז איטליה; הקבוצה הגרמאנית, הכוללת אנגלית, גרמנית ואת השפות הסקנדינביות; והקבוצה הקלטית, הכוללת את הולשית והאירית. ללטינית מעמד מיוחד בכך שאינה רק חברה בקבוצה האיטלית, אלא גם אֵם כל קבוצת השפות האירופיות החדשות, השפות הרומאניות (ביניהן איטלקית, ספרדית וצרפתית), שהתפתחו מאוחר יותר מהשפות האחרות, בתקופה ההיסטורית. אף שהלטינית, שמוצאה מלאטיום, הייתה רק אחת מחברות הקבוצה האיטלית, וזו כללה גם את האוסקאנית והאומברית, עד המאה הרביעית החלישה האנרגיה של רומא את מעמדן של בנות הברית שהיו משועבדות לה, ושפותיהן, המוכרות לנו רק דרך כתובות חקוקות ומילים בודדות שנקלטו בלטינית, לא זכו לטיפוח ותיעוד ספרותי ונכנעו ללטינית בתקופה הקלאסית.
הלטינית המוקדמת
שרידי הלטינית המוקדמת כוללים ציטוטים מאוחרים יותר מתוך עבודות של כותבים שלא נשמרו בשלמותן, וכן כתובות, ובראשם מסיכת קישוט מפרנסטה (Praeneste) (בערך מ-600 לפנה"ס). בין אותו זמן והטקסטים הספרותיים הראשונים ששרדו במחזותיו של פלאוטיוס (בערך 184-254 לפנה"ס), התרחשו שינויים רבים בשפה.
האימפריה
עם תום עידן הרפובליקה בשנת 31 לפנה"ס, שלטו הרומאים בטריטוריות שהקיפו כמעט את כל הים התיכון, להוציא פערים בחופה הצפוני של אפריקה, וכללו גם את כל האיים. במזרח הים התיכון התבססה כבר היוונית כשפה השנייה של משתמשי שפות רבות, אך במערב לא הייתה ללטינית תחרות כזו, והיא הפכה במהירות מ-lingua franca לשפת המדינה באיבריה ובגאליה. לבריטניה נכנסה הלטינית כשזו נכבשה על ידי הקיסר קלאודיוס במאה הראשונה לספירה, אך באזורי שוליים אחרים של האימפריה היא לא שרדה את התמוטטות מרכז השלטון של האימפריה המערבית במאה החמישית.
ימי הביניים
מנקודה זו מתחלקת ההיסטוריה של הלטינית לשניים. (1) בטריטוריות הרומאיות הוותיקות – איבריה וגאליה, שבהן היא סילקה את השפות הילידיות, התפתחה הגרסה המדוברת שלה בהדרגה לשפות רומאניות שונות. (2) בהיותה אמצעי התקשורת של הנצרות המערבית, היא המשיכה להתקיים, בעיקר כשפה כתובה של הליטורגיה והאדמיניסטרציה, ברחבי האדמות הרומאיות לשעבר, ובכל המקומות שבהם התבססה הנצרות בקצווי האימפריה, כמו למשל בבריטניה, או מעבר להם, בגרמניה ובסקנדינביה, ובקרב מספר עמים סלאביים מערביים. הלטינית הנוצרית, אף שהייתה פתוחה להשפעות מקומיות על אוצר המילים והסגנון, הועברה באמצעות החינוך, וכל דור של תלמידים למד אותה מתוך הכרה ובמאמץ ללא שינויים. בקרב הקהילות המשכילות, כגון במנזרים ומאוחר יותר באוניברסיטאות, היא הפכה גם לשפה מדוברת, בנוסף לכך להיותה שפת הלימוד והכתיבה בנושאים רציניים וטכניים, כגון דקדוק, רטוריקה, לוגיקה, מתמטיקה, משפט, רפואה, תיאולוגיה והיסטוריה (אף שבבריטניה טיפחו את הקלטית והאנגלו-סכסית הכתובה, ובמקומות מסוימים בסקנדינביה את השפות המקומיות לצרכי לימוד מוקדם מאשר בכל מקום אחר). משום שללטינית של ימי הביניים היה בראש ובראשונה הקשר דתי, זכתה השפה של המהדורה המחודשת שהכין הירונימוס במאה הרביעית לתרגומים הלטיניים הקודמים של התנ"ך (ēditiō vulgāta) להשפעה מידית. יחד עם זאת, המשיך להתקיים המנהג הוותיק, שהתאים יותר לדוברים ילידים של השפה מאשר לאלה שרכשו אותה באמצעות לימוד, להגביל את לימודי הספרות למשוררים, במיוחד וירגיליוס, אם כי תוך מחאה נוצרית על התכנים הפגאניים שלהם, וכך נכנסו אל תוך כתבי פרוזה של ימי הביניים מבנים שהתאימו לחריזה.
תקופות של תחייה (renascences)
מכיוון שהרמה, ואפילו המשך הקיום, של הלטינית הנוצרית של ימי הביניים הייתה תלויה ביעילות מוסדות החינוך, חלו בה תנודות על פי רמת היציבות והשגשוג של האזור, וההיסטוריה שלה מנוקדת בתקופות של תחייה מחודשת (renascences) אחרי תקופות של ירידה ברמה. אחד מאלה היה הרנסאנס הקרולינגי שהתחולל תחת שלטונו של קארל הגדול, סביב שנת 800 לספה"נ. הוא זימן לחצרו את אלקווין מיורק, כדי שייעץ לו וינהל רפורמה בחינוך הדתי, ודאג להקמת קתדרלה ובתי ספר במנזרים. רבים מסופרי הלטינית הקלאסית היו אובדים אלמלא נאספו כתביהם והועתקו מחדש באותו זמן. רנסאנס דומה התחולל במאה ה-12, עסק יותר ביצירה מאשר בשימור, והתקשר עם דגש גדול יותר על לימודי חול ועם האוניברסיטאות הראשונות שהתמסרו לדיאלקטיקה והכשרה מקצועית ברפואה ומשפט. התחייה המכונה כרגיל "רנסאנס" החלה בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14 בצפון איטליה ובחצר האפיפיור באביניון. היא התאפיינה בהתלהבות למצוא, להעתיק ולהוציא לאור טקסטים חדשים, בהערצה לסגנון התקופה הקלאסית, ובהערכה ואהדה למעלותיה, בעיקר לקיקרו, והיא סימנה את תחילת סופם של ימי הביניים, תקופה שדבקה בה ללא צדק סטיגמה של ברבריות ובערות.
המרכיב הלטיני באנגלית
הרומאים ניסו ללא הצלחה לכבוש את בריטניה תחת פיקודו של יוליוס קיסר בשנת 55 לפנה"ס והצליחו בכך תחת הקיסר קלאודיוס בשנת 43 לספה"נ. אחרי הכיבוש הם המשיכו לשלוט באנגליה (אך לא באירלנד) עד סוף המאה הרביעית בערך. במהלך תקופה זו התוודעו הבריטונים, לפחות אלה העירוניים, ללטינית, ומילים רבות ממנה נכנסו לשפתם ושרדו עד היום בשפה שירשה אותה, הוולשית. באותו זמן האנגלים (Angles) והסכסונים, שבטים גרמאניים שדיברו בשפה שנועדה להיות אמה של האנגלית, שכנו עדיין ביבשת, לחוף הים הצפוני של הולנד של ימינו, אם כי כמה מהם כבר הגיעו לבריטניה ושימשו כמשמר חופים נגד פולשים גרמאניים אחרים. באמצעות המסחר והשירות בצבא הרומאי ביבשת, אומצו מספר מילים לטיניות על ידי העמים הגרמאניים ככלל, וכך היו חלק משפתם כשהאנגלים והסכסונים החלו להגר לבריטניה במאה ה-5 ולהתיישב בה. כמה מאותן מילים היו למען האמת יווניות במקורן, אך הן התאזרחו כבר בלטינית. מספר מילים באנגלית מודרנית שרדו מאותה תקופה מוקדמת. חלקן נקלטו על היבשת וחלקן במאה הראשונה שבה שהו בבריטניה.
אחרי נצחונו של ויליאם הכובש בשנת 1066, נחשבה הצרפתית הנורמאנית כשפה המעודנת בעוד שיוקרתה של האנגלו-סכסית הייתה נמוכה, בהיותה שפתם של הנכבשים והמשועבדים. וכך הפכה האנגלו-סכסית, שלא הייתה עוד שפה ספרותית, לשפת חיי היומיום הצנועים. עם זאת, כמאתיים שנה מאוחר יותר, כשצאצאי הנורמאנים התערו לבסוף בילידים האנגלים, תפסה שוב האנגלו-סכסית את מקומה הראוי לה. אך בהיותה ענייה, היא נאלצה לשאול מאות מילים מצרפתית (ספרותיות, אינטלקטואליות, תרבותיות) לפני שיכלה להפוך לשפת ספרות. ואכן היא שאלה מילים רבות, ובמאות ה-13 וה-14 יצר הדבר את מה שמכונה Middle English, שפה המוכרת בעיקר מכתבי צ'וסר, שמת בשנת 1400. בין הכיבוש ועד הרנסאנס, חדר לתוך ה-Middle English מספר גדול במיוחד של מילים שמקורן היה בסופו של דבר לטיני, אך כמעט כולן עברו דרך הצרפתית, או קיבלו את השינויים והסיומות של מילים דומות בצרפתית, ועל כן קשה לזהות שאילות ישירות. החל מהמאה ה-16 נמשכו שאילות מסוג זה, אך במקביל נכנסו לאנגלית מילים רבות בצורה הלטינית וללא שינויים, והמשיכו להחזיק בתכונות כגון צורת הרבים הלטינית. המספר הגדול ביותר של מילים כאלה נכנס במהלך המאות ה-16 וה-17, ואחר כך חלה בהן ירידה משמעותית, חוץ מאשר במונחים של מדעי הטבע.